"חופשה בהפרעה": משפחה בהפרעה

הכל התחיל בשנת 1983, כאשר צ'בי צ'ייס, גילם את דמות אב משפחה מהפרברים, שרק רוצה לקחת את משפחתו לחופשה נעימה, אבל בדרך הוא והם עוברים תהליך. הוא מגלה שהמטרה מקדשת את האמצעים והכל כשר לעשות כיף. אם הסרט לא היה מתויג כקומדיה, הוא יכול היה בקלות להיות דרמה משפחתית לא רעה או לחילופין טרגדיה משפחתית אפלולית.

רצה הגורל וצ'ייס היה הכוכב של הסרט וקומדיה הייתה הז'אנר המוביל. בסך הכל רוצה אבא שרוצה לקחת את הילדים לעשות כיף ב"וואלי וורלד" ומוכן לסכן הרבה בשביל להגיע לשם. הורים צעירים עם ילדים ההולכים ומתבגרים מול עיניהם עושים מסע שנועד לקרב לבבות פעם נוספת לפני שהילדים ממש בוגרים ונבוכים מדי להסתובב לידם - בהחלט חשש של כל הורה ועבודה מתמדת בשביל לשנות את רוע גזרת הגורל.


(ניפגש עוד 32 שנים)

המשפחה מסתבכת... במה לא בעצם? כל הדרך רצופת מכשולים משעשעים וגם ניצול זמן לשיחות בין שני ההורים ובין הילדים. קשה לומר שהסרט מצחיק, הוא מבדר וסרט מסע, שבאמת מעביר את המשפחה כדי תהליך שסופו בסיקוונס מטורף בפארק השעשועים. צ'ייס מצוין בדמות האב החנון, אשר עובר מטמורפוזה לאדם, שמאבד את זה ואפשר להתחבר לדמותו בקלות, בעיקר במציאות הנוכחית.

אשתו, בגילומה של בוורלי ד'אנג'לו, גם היא דמות מניעת עלילה ויפיפייה אמיתית בנוסח האייטיז והילדים, שאחד מהם היה הבלחה קצרה בשנות השמונים ומאז הקריירה כמובן מדשדשת; אנתוני מייקל הול, שהיו לו שנתיים מוצלחות לאחר הסרט הנוכחי והשתתף ב"בת 16 הייתי" ו"מועדון ארוחת הבוקר".


(גם הסטיישן קופצת להופעת אורח)

חופשה משפחתית מהגיהנום שאת ההמשך שלה לא זוכים לראות מרבית השחקנים מהצוות המקורי ורק ההורים מבליחים לסצנה קצרה ומשעשעת. צמד הילדים, שהיו מקסימים בסרט הראשון, מקבלים בעיטה רצינית לישבן ונותנים לשניים מוכרים יותר ומוצלחים, יחסית, יותר בשנים הנוכחיות: אד הלמס ולסלי מן.

את הגרסה החדשה ביימו וכתבו שני במאים צעירים; ג'ון פרנסיס דיילי וג'ונתן גולדסטין, שלהם זהו סרט הביכורים, לאחר שאת מרבית הקריירה העבירו בתור שחקני משנה ותסריטאים זניחים למדי (וכעת עובדים במרץ על ספיידרמן החדש).

השניים לוקחים עוד סיידקיק קבוע, אד הלמס והופכים אותו לכוכב הבלעדי של הסרט ולצידו מחזירים לחיים גם את הקריירה המקרטעת של כריסטינה אפלגייט וכמובן, ברוח ההומור והקומדיה מצרפים כמה חברים ששיתפו איתם פעולה בסרטי קומדיה אחרים ונותנים להם הופעות אורח מבריקות וקורעות במיוחד (כריס המסוורת חתיך ועם מבטא טקסני וצ'ארלי דיי היפראקטיבי במיוחד).


(כולם להגיד "סלפייייי". צילום: מתוך הסרט "חופשה בהפרעה")

בעוד הסרט הראשון היה רצוף טרגדיות משפחתיות שטופלו בצורה מבריקה בהומור שחור וקולח, הסרט השני כבר מעתיק ומשעתק את הקשר המשפחתי וכמובן את האלמנטים היסודיים והבסיסיים של סרט מסע, אבל עם דגש קומי גדול יותר, עם גסויות והומור משוחרר הרבה יותר והרבה פחות מעצורים בדרך למטרה הנכספת, שהיא לבדר את הצופים.

כמו כל סרט המשך, אתחול או שחזור לסרט קומי בשנים האחרונות, גם הסרט הזה עושה פאוזה קומית עצמית ומעביר ביקורת מודעת על היותו סרט המשך, זה עדיין מצחיק, אבל מתחיל להיות לעוס ושחוק עם כל סרט שמשתמש בשטאנץ הקולנועי הזה. הסרט הנוכחי והרמה הקומית שלו לא מצליחים להתחמק מקיטש קומדיות אמריקאי ולא מצליחים להפריד את הקומדיה עם דגש על המשפחה מסצנות בית אחווה של כוסיות שיכורות בקולג'.

שיאי הסיקוונס במכללה יגרמו לכם לחשוב פעמיים לפני המשך לעיסת הפופקורן (אם עדיין לא סיימתם את החבית) ומציגים את כריסטינה אפלגייט באור מוכר מפעם, כאשר הייתה קלי באנדי הנצחית, קלת הדעת ופשוקת הרגליים. התפקיד של כריסטינה אפלגייט קצת הופך את היוצרות מהסרט המקורי, כאשר האישה מקבלת (כמו בלא מעט סרטים בשנים האחרונות) את הכוח לידיה ולשאר האיברים.


(מה אתם לחוצים? כולה רפטינג בנהר. צילום: מתוך הסרט "חופשה בהפרעה")

בסרט הראשון, צ'בי צ'ייס היה אמנם גבר חנון ושלומיאל, אבל רדפה אחריו בחורה לוהטת בפרארי, שכמעט גרמה לו לבגוד באשתו ושמה אותה, את אשתו בתור רעיה קטנה ותלותית, שכוחה מוגבל אל מול כוחו של ה"פטריארך" של המשפחה. הפעם, השתנו משחקי התפקידים ואד הלמס הוא עדיין בגדר החנון והשלומיאל, אבל הוא מגלה על עברה המפוקפק ועתיר המין של אשתו ומרגיש במרבית הסרט שאיננו מספיק טוב עבורה ועבור ילדיו ולכן הוא חש את הצורך הבוער לשחזר את טיול ה"מוצלח" שחווה בילדותו עם בני משפחתו וקירב ביניהם.

מעבר לאלמנטים מרכזיים, אשר חוזרים על עצמם בסרט הנוכחי אל מול זה המקורי ישנם עוד כמה חידושים, אשר עיקרם ברכב המסיע לחופשה. הרכב בסרט הנוכחי (Tartan Prance, הונדת פאר מתוצרת אלבניה) אפילו מקבל קצת יותר פוקוס מהסטיישן המגוכחת שכיכבה בסרט הראשון (וחוזרת, גם היא, להופעת אורח בסרט הנוכחי).

הרכב בסרט הוא כוכב בפני עצמו ומתבדח ארוכות על רכבי "אימהות הכדורגל" האמריקאיות ואף מקבל עוד מלאי מאפיינים משל עצמו ששיאם הוא מערכת ניווט שמקבלת סאונד קוריאני מלחיץ וקורע מצחוק.


(אוי צ'בי איך נהיית כזה צ'אבי. צילום: מתוך הסרט "חופשה בהפרעה")

מה שעוד גילינו, לקראת סוף הסרט, הוא שצ'בי צ'ייס לא הזדקן באופן מרשים והרשה לעצמו להיראות כמו קריקטורה מנופחת של מי שהיה פעם ודווקא בוורלי ד'אנג'לו, שהייתה אשתו בסרט הראשון, הצליחה להתמודד בצורה מרשימה יותר עם פגעי הזמן.

קומדיה קלילה, ברוח התקופה עם משפחה קרועה וקורעת. אין ספק שהסגנון הקומי מתרחק מזה המקאברי והשחור של חבורת National Lampoon’s, אשר התהדר בו הסרט הראשון של הסדרה ואין ספק שהסרט הנוכחי מוצלח בהפגת מתחים וצועד בבטחה בתור סרט מסע משפחתי קומי ומטורף.