אור קר

לגימור הרמונדסון יש "ראיה טובה", כפי שאמרה לו בילדותו מכשפה זקנה שהביטה על ציוריו. אבל מאז האסון שקרה לו בנעוריו, ועד לתחילת הסרט, כאשר הוא כבן 40 - הוא לא נגע בעפרונות הציור שלו. כאשר הוא אוזר אומץ ונרשם לחוג לציור, הוא מתעמת עם הפחדים שהוא נושא איתו מגולגלים בציורי הילדות. הסרט עוסק רק בעולמו הפנימי של האיש המיוסר הזה, הוא אינו איש של מילים ומתבטא בעיקר בציור,ולכן הסרט אינו אינטלקטואלי אלא ויזואלי מאוד. גרימור הילד צייר את כוחות הטבע הקר והאכזרי של איסלנד - הים המטביע ספינות וההר המתנשא כמפלצת מעל קהילת הדייגים שבה גדל. גרימור המבוגר מנסה לצייר עירום על פי דרישת המורה לציור, אבל ה"ראיה הטובה" שלו כופה עליו לצייר את הדוגמנית בעולם פנימי מלא כאב. למזלו הטוב של גרימור המורה לציור מתעניינת בו ונותנת לו "שיעורים פרטיים", המשנים את חייו. השינוי אינו קל. הפתאומיות שבה חודרת המורה לחייו מזעזעת אותו ומוציאה את כל הזכרונות הקשים, . אבל ציור העננים המונומנטלי שהוא מצייר בסוף הסרט, בסגנונה של מורתו-אהובתו, מסמל את הפנמת האופטימיות שלמד ממנה ואת הצלחת השינוי.